עיזבון המנוחה קארין קדושים ז"ל ואח' נ' חברת החשמל ואח'

החלטה

לפניי בקשה מטעם הנתבעות לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, בהתאם לתקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

התובעים הינם עיזבונה ואמה של המנוחה קארין קדושים ז"ל (להלן :" המנוחה"), אשר חלתה ונפטרה ממחלת הלוקמיה ביום 22/12/2002 בגיל 19.

על פי הנטען בכתב התביעה, המנוחה אושפזה בתחילת חודש מאי 2000 במרכז שניידר לרפואת ילדים בישראל להלן: "בית החולים"), לבירור מצבה בשל תופעות של חולשה, עייפות וירידת משקל.

לאחר 12 ימי אשפוז בבית החולים אובחנה אצל המנוחה מחלת סרטן מסוג לוקמיה. בעקבות כך נזקקה המנוחה לאשפוזים תכופים במחלקה האונקולוגית בבית החולים, עברה טיפולים כימותרפיים וניתוחים. ביום 28/11/2002 עברה המנוחה השתלת מח עצם שלמרבה הצער לא צלחה, וביום 22/12/2002 הלכה המנוחה לבית עולמה.

ביום 17/12/2009 הגישו התובעים את תביעתם, בה נטען כי המנוחה לקתה במחלת הסרטן שממנה נפטרה, כתוצאה מחשיפתה לשדות חשמליים ומגנטים שנפלטו מקו מתח עליון שהותקן על ידי נתבעת 1 (להלן: " חברת החשמל") באישורה של נתבעת 2 (להלן:"המדינה"), בסמוך לביתם של התובעים ברח' התמר 1 בגבעת שמואל.

התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת של מהנדס, מר יוחנן דיסני, לפיה הקרינה הממוצעת בשנים 1998-2002 בדירת התובעים ברח' התמר 1 היתה: " 4.0 MG בממוצע ביממה, בדיוק חישובים של +- 20%".

התובעים אף צירפו חוות דעת שנערכה על ידי ד"ר סיגל סדיצקי, מומחית לבריאות הציבור ולאפידמיולוגיה, אשר מציינת בחוות דעתה כי על פי מדידתו והערכתו של המהנדס יוחנן דיסני, ערכי השדה המגנטי להם הייתה חשופה המנוחה הינם גבוהים יחסית, וכי על פי קביעת הארגון הבינ"ל לחקר הסרטן, מתקני חשמל החושפים את הציבור לשדה מגנטי מעל 3 עד 4 MG הינם גורם אפשרי לסרטן. בהתחשב בכך, סבורה ד"ר סדיצקי כי בהחלט אפשרי שמחלתה ומותה של המנוחה נגרמו מרמות הקרינה האלקטרומגנטית אליהם נחשפה ברח' התמר 1 בגבעת שמואל.

לאחר הגשת התביעה, הגישה המדינה בקשה זו לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

בבקשתה נטען על ידי המדינה, כי על פי כתב התביעה, דבר הנזק (מחלת הסרטן) נתגלה אצל המנוחה ביום 1/5/2000 או ביום 21/5/2000 לכל המאוחר; לפיכך התביעה התיישנה ביום 1/5/2007 או לכל המאוחר ביום 21/5/2007, כשנתיים ושבעה חודשים לפני הגשת התביעה ביום 17.12.2009.

בתגובתם לבקשת המדינה, נטען על ידי התובעים כי רק בחודש יולי 2003, לאחר פרסום כתבת תחקיר במגזין "מנטה" בשם "סכנה ליד הבית עמודי החשמל פולטים קרינה והבתים חשופים", נודע להם לראשונה כי קיימות סכנות בריאותיות מקרינה אלקטרומגנטית מקווי מתח גבוה ומשנאים של חברת החשמל, וכי קיימים מחקרים רפואיים הקושרים תחלואה בלוקמיה אצל ילדים לחשיפה לקרינה האלקטרומגנטית.

בעקבות פרסום כתבת התחקיר, פנתה אחותה של המנוחה, גלית קדושים (להלן: "גלית"), במכתב בעילום שם, למגזין "מנטה" שבו סיפרה על מותה של אחותה המנוחה ואף הצטרפה למאבק שארגנו תושבי השכונה נגד קו החשמל.

לטענת התובעים, כתבת התחקיר של מגזין "מנטה" בחודש יולי 2003 שימשה קצה החוט הקושר מבחינה מדעית-רפואית בין הקרינה האלקטרומגנטית, ואשר ממנו יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות; מעת פרסום כתבת התחקיר ועד ליום הגשת כתב התביעה ב 17/12/2009, חלפו שש וחצי שנים ועל כן יש לקבוע כי התביעה לא התיישנה.

התובעים צירפו לתגובתם תצהירים של תובעת 2 ושל גלית קדושים וכן תצהיר של הגב' טוביס שרית, תושבת השכונה בגבעת שמואל, אשר ניהלה את המאבק נגד קו החשמל הגבוה.

בתגובה שהוגשה על ידי חברת החשמל, הצטרפה האחרונה לבקשת המדינה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

הבקשה נקבעה לדיון ביום 13/1/2001. במועד הדיון הודיעו הנתבעות כי הן מוותרות על חקירת המצהירים מטעם התובעים, ולפיכך הוסכם כי הבקשה תוכרע על פי סיכומים בכתב שיוגשו על ידי הצדדים.

בסיכום טענותיהן נטען על ידי הנתבעות כי: נטל ההוכחה כי התקיים כלל הגילוי המאוחר, רובץ על הטוען לו; טענת התובעים כי רק במהלך חודש יולי 2003 בעקבות פרסום כתבת תחקיר במגזין "מנטה", נתגלה להם לראשונה קצה חוט הקושר בין חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים מבחינה מדעית-רפואית לבין פטירתה של המנוחה, הינה חסרת יסוד ואינה מתיישבת עם האמור בתצהירים שהוגשו על ידי התובעים.

הנתבעות ממשיכות וטוענות כי, קצה החוט אודות קיומו של קשר כאמור, היה קיים, או לחלופין היה צריך להיות קיים אצל התובעים, כבר במועד גילוי מחלתה של המנוחה בחודש מאי 2000, או למצער, במהלך השנים 2000-2001 בזמן פרסום המידע עליו מבססים התובעים את טענותיהם אודות קיומו של קשר סיבתי (מוכחש) בין חשיפה לשדות אלקטרומגנטיים לבין פטירתה של המנוחה.

עוד נטען על ידי הנתבעות כי, טענות התובעים להארכת תקופת ההתיישנות לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות, הועלו לראשונה במסגרת התגובה לבקשה ולא במסגרת כתב התביעה כנדרש; לפיכך מדובר בהרחבת חזית אסורה, המצדיקה כשלעצמה את דחיית טענות התובעים בעניין זה.